Au dernier instant, surgit le bélier…
Mais Abraham n’avait pas su
Comment répondre à l’appel de son fils,
Promesse de puissance au temps de sa vieillesse.
Le vieillard éleva son visage
Assuré qu’il n’avait point rêvé un rêve
Et que l’ange était survenu,
Alors le poignard glissa de sa main.
L’enfant délivré de ses liens
Ne vit que le dos paternel.
Isaac, dit l’Ecriture, ne brûla point en holocauste,
Il vécut un grand nombre d’années,
Coula des jours heureux jusqu’à l’obscurcissement de
son regard,
Mais à sa progéniture il légua son angoisse :
Tous ses enfants, dès leur naissance,
Portent un poignard en leur cœur.
הָאַיִל בָא אַחֳרוֹן
וְלא יָדַע אַברָהָם כִּי הוּא
מֵשִׂיב לְשׁאֵלַת הַיֶלֶד,
רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עָרָב.
נָשָׂא
ראשׁוׁ הַסָב
בִּראוֹתוֹ
כִּי לא חָלַם
חָלוֹם
וְהַמַלאָך
נִצַב
נָשְרָה הַמַאֳכֶלֶת
מּיָדוֹ.
הַיֶלֶד שֶׁהוּתַּר
מֵאַסוּרָיו
ראה את גב
אביו.
יִצְחָק, כַּמְסוּפַּר,
לא הוֹעֳלָה קָרְבָּן
הוּא חַי יָמִים
רַבִּים,
רָאָה בַּטוֹב,
עַד אוֹר עֵיָיו
כָּהַה.
אֳבָל אֶת
הַשָׁעָה הַהִיא
הוֹרִיש לְצֶאֶצָאָיו
הֵם
נוֹלַדִים
וּמַאֳכֶלֶת
בְּלִבָּם.
